החלטה בתיק תא"ק 4156-12-11

רקע עובדתי

1.       התובעת, חברת עורכי דין, גורפיין, פורר עורכי דין [להלן: "התובעת"] נשכרה ע"י הנתבעת, קריית ענבים, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ [להלן: "הנתבעת"] למתן שירותים משפטיים שנשואם, יעוץ מס לעסקאות מקרקעין אותן ביקשה הנתבעת לקדם,  והטיפול בשומות המס בגינן.

2.       הנתבעת התקשרה ביום 3/4/06 עם יזם להקמת מרכז ליחידות אחסנה [להלן: "פרויקט מרכזים לוגיסטיים" או "העסקה הראשונה", בהתאמה] והתקשרות נוספת מיום  2/1/07   להקמת קאנטרי קלאב [להלן: "פרוייקט נופש פלוס" או "העסקה השנייה" בהתאמה]. 

          יוער כי, עריכת ההסכמים בין הנתבעת בין לחברות היזמיות נעשתה ע"י משרד עורכי דין אשר אינו קשור לתובעת או לתביעה זו.

4.       הנתבעת התקשרה בהסכם שכר טרחה עם התובעת, טרם נכרתו ההסכמים בין הנתבעת והחברות היזמיות.

5.       הסכם שכר הטרחה הינו עמוד מקדים להודעת פקס, אשר נשלחה ממשרד התובעת אל הנתבעת ביום 20.03.06. על פי ההסכם, שכרה של התובעת יהיה בשיעור של 15% מהחיסכון במס אותו תשיג התובעת עבור הנתבעת בתוספת מע"מ כדין [ראו נספח 1 לכתב התביעה].

6.       בטרם חתמה הנתבעת על הסכם שכר הטרחה, בדקו נציגיה כי אחוז שכר הטרחה אינו חורג מן המקובל בהסכמים המבוססים על מידת החיסכון במס. משנענו כי החוזה אכן מקובל בהסכמים מסוג זה, אישרה הנתבעת ואף חתמה על הסכם שכר הטרחה. [ראה סעיף 16 לתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן של ברק ניר, נציג הנתבעת, להלן: ("התצהיר") ונספח 1 לכתב התביעה].

7.       אין חולק, כי התובעת אכן נתנה את הייעוץ ביחס למתווה עסקאות המקרקעין. מנספח 3 לתצהיר עולה, כי הנתבעת אף העבירה לתובעת את טיוטת ההסכם עם היזם ביחס למתווה העסקה, לגביו  נתקבלו הערות התובעת. במסמך זה נאמר מפורשות, כי במידה והעסקה תחתם כפי המלצת התובעת(סעיף 1 לנספח 3), לא צפוי כי העסקה תחויב בתשלום מס שבח בכלל. ראה סעיף 17 לתצהיר ונספח 3 לתצהיר, עליו יורחב בהמשך.

8.       בהמשך, נחתם הסכם בין הנתבעת ובין היזם בגין העסקה הראשונה [ראה: מש/1].

9.       ביום 26.11.09 נחתם הסכם שומה עבור העסקה הראשונה [ראה: נספח 2 לכתב התביעה].

          התובעת לטענתה, הצליחה להפחית באופן משמעותי את חיובי הנתבעת בגין העסקה הראשונה,  כך שהחיסכון במס הסתכם בסך כולל של 10,259,633 ש"ח .

          על כן ביום 29.11.09 שלחה התובעת לנתבעת, מכתב דרישה לתשלום שכר טרחתה,  בסך כולל של 1,538,945 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

          במכתב הדרישה, פרטה התובעת את חישובי המס שנדרשה התובעת לשלם על פי מתווה העסקה, ביחס לסכום המס אשר עליה לשלם בסופו של יום. כנגזרת מאותם חישובים, חשבה התובעת את שכר טרחתה כפי שסוכם בין התובעת והנתבעת [ראה: נספח 3 לכתב התביעה].

10.     לאחר דין ודברים בין הצדדים, במסגרתו הוסכם כי שכר הטרחה יופחת ל-900,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הודיעה הנתבעת על הסכמתה לתשלום שכר הטרחה בשיעור זה, במכתבה לתובעת מיום 30.05.10 [ראה נספח 4 לכתב התביעה].

11.     ביום 2.01.2007 הנתבעת חתמה על ההסכם עם היזם בגין העסקה השנייה [מש/2 ].

12.     בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2010, הגיעה התובעת להבנות והסכמות עם רשות המיסים לעניין מיסוי העסקה השנייה.  הסכם השומה בגין  עסקה זו נחתם רק ביום 05.05.11 [ראה נספח 5 לכתב התביעה], והתעכב לאור בקשת היזם, אשר ביקש לבדוק בעצמו את גובה המיסוי [ראה נספח 7 לתצהיר המצורף לבקשת הרשות להתגונן].

          לאחר חתימת הסכם השומה בגין העסקה השנייה, שלחה התובעת לנתבעת דרישת תשלום שכר טרחתה בסך 15% בתוספת מע"מ מסכום החיסכון במס בעסקה זו, בסך כולל של 654,830 ש"ח.

13.     מאחר ועד לאותו מועד שולם לתובעת בגין העסקה הראשונה סך כולל של  200,000 ש"ח בלבד, ציינה התובעת במכתב הדרישה, כי היא מצפה ליתרת תשלום שכר טרחתה בעבור העסקה הראשונה. בנוסף ציינה התובעת כי מאחר והסכם השומה בגין העסקה הראשונה נחתם כבר בנובמבר 2009, יש להוסיף הצמדה וריבית בשיעור של 8% החל מיום 1.01.10 זאת עד לתשלום מלא של שכר הטרחה [ראה נספח 6 לכתב התביעה].

14.     על גבי מכתב התובעת, תוקן בכתב יד סכום שכר הטרחה בגין העסקה השנייה לסך 620,000 ש"ח חלף 654,830 ש"ח אותו דרשה התובעת במקור, הנתבעת אישרה בחתימתה את הסכמתה לתשלום שכר הטרחה המתוקן כאמור [פרוטוקול עמ' 5 שורות 29-30].